החלטה בתיק ב"ש 90335/06

1.     לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין שניתן על-ידי כב' השופט שרעבי (בית-משפט לעניינים מקומיים - תל-אביב), ביום 4.1.2006.

בגזר-הדין נקבע בזו הלשון:

"1.   בית-המשפט דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 15,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתם.

הקנס ישולם ב-3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.3.2006 ואילך ובכל 1 לחודש שאחריו.

אי-עמידה באחד התשלומים תעמיד את הקנס לפירעון מיידי.

2.    אני מחליט לחדש מאסר על-תנאי שהוטל על הנאשם ב-ת.פ. 2179/03 מיום 9.2.04 בן 3 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור החל מיום 1.7.2006 ובמשך שנתיים מאותו יום עבירה לפי סעיף 210 לחוק התיכנון והבנייה .

בתוך 10 ימים מהיום יחתום הנאשם על התחייבות, ולפיה, היה ויעבור על הוראות סעיף 210 לחוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 , במשך תקופה של שנתיים שתחילתה ביום 1.7.2006, ויורשע בכך, ישלם בתוך 30 ימים מיום גזר-הדין כאמור, סכום של 30,000 ש"ח או ירצה 300 ימי מאסר תמורתם.

אם לא תיחתם ההתחייבות - ייאסר הנאשם ל-30 יום."

      גזר-דין זה - עיכוב ביצועו מבוקש במסגרת הבקשה שלפני.

המבקש טען ארוכות. התייחס אל היתר-הבנייה, סילוף היתר-הבנייה כאמור בנימוקיו, איחוד דיון של הערעורים עליו הורתה כב' השופטת לבהר-שרון. טענתו כי נשוא כתב-האישום - התחייבויותיו לשפץ הבניין כולו - הן עניין אזרחי.

כל טענות אלה - דינן להידחות, על-פי האמור בהחלטה זו.

2.     לעניין החלטה באיחוד שני ערעורים שהגיש המבקש ייאמר:

      א)     החלטה המורה על האיחוד לא הוצגה בפני בית-משפט.

ב)     גם אם הורה בית-משפט על איחוד הדיון, לפני בקשה לעיכוב ביצוע. עניינה נפרד וניתן לדון בה באופן עצמאי.

3.     המבקש טען ארוכות לעניין חוסר-סמכות בית-משפט לעניינים מקומיים ועל כי לא ניתנה החלטה בעניין זה.

      טענה זו דינה להידחות.

      ביום 4.1.2006, טרם טיעונים לעונש, ניתנה החלטה ארוכה המשתרעת על-פני 6 עמודים, בעניין סמכותו של בית-משפט לעניינים מקומיים לדון בכתב-האישום שהוגש כנגד המבקש.

      בית-המשפט קמא נדרש לטענת הסמכות בעקבות החלטת הרכב בית-המשפט העליון (כב' השופטים בייניש, גרוניס וחיות), ב- בג"צ 8664/05 שהגיש המבקש כנגד בית-המשפט לעניינים מקומיים תל-אביב. בסיפא להחלטה קובע בית-המשפט קמא, כי טענתו של המבקש בעניין העדר סמכות עניינית לבית-המשפט לדון באישום נגדו - נדחית. עיינתי בהחלטה זו, המנומקת היטב.

      טענת חוסר-הסמכות של המבקש נדחית מכל וכל.